מחשבות על עישון וגמילה
בפעם הראשונה שישבתי עם מישהי, חברה, ותירגלתי, או יותר נכון למדתי על איך ללוות אנשים בתהליך הגמילה מעישון קנאביס, העצה שלה הייתה לרשום את התהליך או מה אני רוצה בעצם…
התחלתי לכתוב והבנתי מהר מאוד שהדרך שלי קשורה מאוד למי הייתי ואופן העישון שלי.
הפסקתי לעשן סיגריות. פעמיים. כל פעם הפסקתי לשש שנים. בפעם האחרונה הפסקתי לתמיד. זה היה לפני 12 שנים, נכון ל-2023. שהפסקתי בפעם הזאת, ידעתי שזה לתמיד. מקל העשן הזה, שהיה מבחינתי חלק מהזהות הגברית, האישית שלי, הפסיק להיות כזה.נפרדתי ממנו בקלות. שלושה ימים של קרייב, קריז, דודא או כל שם אחר לרצון שלי לעשן ולגוף שלי לקבל את מנת הניקוטין שלו, הסתיימו בשקט. כילד ואפילו כנער, סיגריות היו בכל מקום. במסעדות ,אוטובוסים, משרדים, חדרי המתנה, טיסות! פרסומות לסיגריות בכל מקום. לאט לאט, התרבות הפנתה עורף למעשנים. בהתחלה בהגבלת גיל ואזורי עישון ואח"כ באיסור פרסומות ועידוד המדינה להפסקת עישון. נהיה קל להפסיק לעשן. האנשים מסביבי עודדו ושמחו בשמחתי שהפסקתי.
בניגוד לסיגריות, הדרך עם הקנאביס הייתה הפוכה.
התחלתי לעשן אחרי הצבא. עד אז לא ראיתי ולא הכרתי מישהו שעישן. האמת שגם לא חיפשתי.
אלכוהול הספיק. היום קוראים לזה קנאביס או וויד, אבל אני גדלתי עם גראס או מריחואנה.
האמת, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. אמנם, פעם ראשונה שעישנתי זה היה מוזר, אבל מהר מאוד זה הפך לכיף. עישנתי עם חברים, לרוב החזקתי קצת. החומר אז היה מסיני. משהו ירוק, עטוף בנייר עיתון, מלא בזרעים וחול. להכין ג'וינט היה טקס. להפריד זרעים, לנקות חול, לקסס , לערבב, לגלגל ולעשן. הכל היה בערך. הטבק היה מסיגריות, החומר היה בסדר, הניירות בקושי נדבקו ופילטרים היו מכרטיסי ביקור או כריכות של ספר טלפונים. אבל הייתי צעיר אז הכל היה מגניב.
היו תקופות של סרטים רעים ופרנויות והלכתי ללמוד הנדסה אז הכמויות ירדו.
אחר כך התחלתי לעבוד וזה פחות הסתדר לי עם עבודה אז עישנתי בסופי שבוע או במילואים. בעיקר במילואים שהיו בלי סוף.
ואז הגיע היובש.בנו גדר מול סיני ונגמר החומר. עברנו לחום (חשיש) והכל נהיה יקר. כל התחליפים הסינטטיים לא היו בשבילי ( אכלתי סרט רע מאוד איתם וזה הספיק).
ואז הכל התהפך. זה לא קרה ביום אחד, אבל כן די מהר. בשנים ספורות. הגראס הפך לוויד המריחואנה לקנאביס ופתאום כולם עישנו וכולם דיברו על כמה הצמח הזה טוב וכל יוצאי הצבא והמשטרה עשו מיליונים מחברות קנאביס. גם חברים שלי התחילו לגדל ופתאום היה לי המון, אינסוף. וככה עישנתי. זה עזר לי במרכאות להתמודד עם אובדן משפחתי קרוב. עד שהתחיל להימאס לי. רציתי לשנות. ניסיתי להפחית, לשלוט, למנן. לפעמים הצלחתי ולפעמים לא. ואז הגיע הקורונה. הייתי בבית עם הילדים, הבידודים, המחשבות על שינויים. לקראת סוף הסגרים, החלטתי להפסיק.
אחרי חודש של מחשבות, הפסקתי. התהליך לא היה קל. עשיתי הרבה מדיטציות וכתיבה. אחרי ארבעה חודשים, התחלתי להרגיש יותר טוב. התחלתי לטפל בדברים מהעבר שהדחקתי.
עם הזמן הבנתי שבעיית ההתמכרות היא לא פרטית שלי אלא משותפת להמון אנשים רגילים, טובים ומתפקדים. להם אני רוצה לעזור וללוות אותם בתהליך העוצמתי של הפסקת השימוש בקנאביס.
היום, אני שנתיים וחצי לא מעשן. וטוב לי.
בעמוד הבא, כתוב המבוא להפסקת עישון. קריאה נעימה ובהצלחה.
למה להפסיק לעשן?
רצון פנימי
ההרגשה שההרגל מנהל אותנו ולא אנחנו אותו
רצון להשיג משהו בחיים ושיש הבנה שהעישון חוסם אותו.
זמן קבלת ההחלטה בראש יכול להיות תהליך של כמה חודשים ואולי שנים.
אבל, אם אתם במצב של חיפוש אקטיבי אחרי דרכים שיעזרו לכם להפסיק, למשל צפייה בסרטונים בנושא או קריאה של טקסט בסגנון שאתם קוראים עכשיו… אז כנראה שבאופן מודע או לא מודע, עברתם משלב ההרהור הפנימי לשלב היישום.
כאן מתחיל אתגר מסוג שונה. אני כותב מסוג שונה, כי גם תקופת ההרהור הפנימי היא תקופה לא פשוטה, תקופה של בלבול ומחשבות טורדניות, סטלות ואפטר סטלות (הכוונה ליום שאחרי) לא יציבות. לרוב הכל בסדר, אבל לפעמים פחות.
בתקופה הזאת יהיו לרוב נסיונות עצמיים לצמצם, להפסיק או לשנות את הרגלי העישון, לרוב בהצלחה חלקית. העישון בתקופה הזאת יכול להפוך לעישון בינג'.
למשל, החלטה להפסיק לעשן בתחילת השבוע, בימים ראשון עד שלישי, תביא איתה פיצוי בצורת עישון מוגזם ביום רביעי, לפעמים בכמות הכוללת של ימי תחילת השבוע. הבעיה במצב הזה, היא שהגוף מתרגל לכמויות גדולות, כך שגם אם נחזור למצב הקודם, הכמויות היומיות יעלו והצריכה הכללית רק תעלה.
המחשבה להפסיק לעשן היא בלתי נסבלת. קנאביס הוא תרבות, חברה ונהיה גם מקובל ומגניב.
אבל שוב, לפעמים הקול הפנימי רוצה שינוי…
אז אם הגעתם לפה, כנראה שיש לכם תשובות לכל או לפחות לחלק משאלות הלמה שלמעלה.
אפילו אם אתם לא בטוחים ואפילו אם התשובה תשתנה, והיא תשתנה, זה לא משנה. עצם התשובות העצמיות לשאלות הלמה, אומר שעברתם משלב העישון הוא חלק מחיי, ליש בעיה ואני רוצה לוותר על העישון (או לפחות שוקל). וכאן עולה השאלה איך? איך להפסיק לעשן?
התשובה הפשוטה לאיך להפסיק לעשן היא פשוט להפסיק לעשן!
אם החלטתם שזה מה שאתם רוצים לעשות, אז יבוא היום, יבוא הרגע שבו תפסיקו לעשן.
נשמע פשוט, אבל למעשה, הרגע הזה הוא המהות של הכל. הוא המהות של השינוי.
סביב הרגע ישנו תהליך קבלת ההחלטה, ההתנהגות בפרקי הזמן השונים לאחר ההחלטה. הזמן המיידי, עד שלושה שבועות מההפסקה, חודשיים עד ארבעת החודשים הראשונים והזמן המאוחר יותר. כל אלו הם תהליכים מורכבים, לפעמים קשים, תקופות שמציבות לנו מראה אולי לא כל כך מחמיאה על עצמנו (לא באמת, אלו רק תחושות שעוברות). חשוב לזכור שבסוף הכל עובר!
בסוף, זה הכל אתם ורק אתם. מרגע שהחלטתם להפסיק לעשן, החלטתם להתבונן, החלטתם להתמודד עם קשיים נפשיים שעד עכשיו נעזרתם בקנאביס להתמודד איתם. זה יכול להיות קשיים חברתיים, טראומות מהעבר, לחץ נפשי בעבודה או אלף ואחת סיבות אחרות. לא צריך לשנוא את הקנאביס, או למחוק את התקופה בבושה. צריך להניח אותו בצד, להגיד לו תודה ולהמשיך הלאה.
אחרי התובנות הללו, מגיע שלב היישום בפועל. איך מגיעים להפסקה ולא פחות חשוב, איך עוברים את התקופות הראשונות ואיך משמרים ולומדים להנות מהחיים בלי.
אופי תהליך ההפסקה תלוי באופי האישי של כל אחד ואחת. האם אתם אנשים משימתיים? תהליכיים? מופנמים? מוחצנים? אין דרך אחת נכונה לכולם. מה שכן משותף הוא העובדה שכולנו בני אדם וככאלו, אנחנו חולקים תכונות מסוימות ואלמנטים מסוימים שעשויים לעזור לכולנו בתהליך והבנתו:
זמן. פרקי הזמן שלוקח לבני אדם לצאת ממעגל ההשפעה האישית הם משהו פיזיולוגי שנחקר ונמדד בעשרות אם לא מאות מחקרים. לוקח לגוף האדם בין ארבעה לשישה חודשים להתחיל לייצר בעצמו את החומרים שהקנאביס מספק לו. עד לזמן זה, סביר שיהיו תקופות נפשיות לא קלות, אפילו משברים. אלה עובדות החיים וחשוב לקבל אותן ולא להילחם בהן. הבשורה המשמחת היא שהן עוברות!
חברה . לחברה תומכת ומעודדת חשיבות משמעותית. ליווי מקצועי, קבוצות תמיכה והכי חשוב, עזרה והבנה של הסביבה הקרובה. ללא שיפוטיות, ללא ציניות.
עיסוק יצירתי/ אומנותי. תהליך ההפסקה הוא תהליך נפשי מורכב. הקנאביס יוצר מיסוך רגשי על סוגיות נפשיות שאנחנו מעדיפים לא להתמודד עימן. הפסקת השימוש כנראה תציף את הסוגיות. אחד האלמנטים המשמעותיים שעוזרים הוא לבחור עיסוק יצירתי כלשהו, ציור, כתיבה, תנועה שיעזור להביע ולפרוק את התחושות. שיטות כמו כתיבת בוקר או ציור אינטואיטיבי הן דוגמא. אלמנט נוסף הוא ספורט. כאן חשוב להיות מודע להדרגתיות בכדי למנוע פציעות.
לסיום, כמה נקודות חשובות שכדאי לזכור:
סמים הם לא האויב. אל תשנאו אותם ואל תהפכו למיסיונרים נגדם!
החוויות תחת ההשפעה הן נפלאות. היצירתיות, החברה, השיחות הן אמיתיות. לא תמיד זה מתאים. כמו שמחליפים בני זוג, או עבודה או מקצוע, גם לשימוש יש את הזמן והאופי שלו. ממרחק הזמן, תודו לעצמכם על התקופה ואפילו תלמדו להנות יותר בישיבות עם חברים מעשנים, כאשר אתם לא מעשנים.
אם החלטתם להפסיק, תפסיקו מהר. אל תמשכו את ההחלטה מעבר לחודש. אחרת הרגע יעבור.
בחרו זמן יחסית מתאים להפסקה. סותר את הסעיף הקודם, אבל הכוונה היא שכולנו בסוף עמוסים בחיים ובכל זאת, יש תקופות ויש תקופות. הכוונה היא שתבחרו לעשות את ההפסקה בתקופה יחסית רגועה. אם יש לכם פרוייקט חשוב בעבודה עם מצגת או הופעה קריטיים, חכו אחרי ההופעה. אל תפגעו בעצמכם פעמיים. ההפסקה היא לא עונש אלא ברכה..
אל תהיו קשים עם עצמכם ואל תוותרו. תתייחסו להפסקה כמו הרבה דברים בחיים שהתאמצתם והצלחתם להשיג.
והכי הכי חשוב, תעזרו באנשים אמיתיים ותזכרו שאתם לא לבד.